<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער עשירי</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות על כירה אחת לא חשו להם חכמים משום ניצוצות הנתזות מזו לזו, וכן אין חוששין שמא ישליך ממה שבקדרתו לקדרת ישראל, כי מה הנאה יש לו בכך, וכן אין חוששין שמא כשיחזיר פניו יחליף הואיל וישראל עומד שם, ויראה לי שבכיוצא בדברים אלו אין לחוש משום בשר שנתעלם מן העין אם החזיר פניו מעט, שאין לך סימן גדול מזה.
<h2>דף לא.</h2>
יש מן הגדולים שכתב בכל מקום שצריך חותם בתוך חותם שתי אותיות הרי הן כחותם בתוך חותם, ובזה הסכימו גדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים.
<h2>דף לא:</h2>
המניח בשר ביד גוי או חתיכת דג צריך חותם בתוך חותם, שכל שאיסורו מן התורה שהפקידו ביד גוי צריך חותם בתוך חותם, כתב הר"ז לא אמרו חותם בתוך חותם אלא בישראל חשוד שמחמירין אותו יותר מגוי, אבל ביד גוי אין צריך אלא חותם אחד, ויש מי שאמר אם ייחד לו קרן זוית אין צריך אלא חותם אחד, אבל לא ייחד לו קרן זוית צריך חותם בתוך חותם, וכן כתב הרב בעל השלמה, וזה נראה. יש מן הגדולים שכתב ישראל חשוד דינו כגוי וצריך חותם בתוך חותם, והשולח ביד גוי או ביד ישראל חשוד בחותם אחד אם מכיר חותמו מותר והרי הוא כחותם בתוך חותם, ויש מי שכתב אפילו מכיר חותמו צריך חותם בתוך חותם, ויש מי שאמר אפילו בשולח בחותם בתוך חותם אינו מותר עד שיכיר חותמו, לפיכך השולח לחבירו צריך לכתוב לו ולהודיעו החותם שחתם בו כדי שיעמוד על חותמו, ויש מי שאמר אם עמד על חותמו ולא הכירו אסור חוששין שמא זייף, אבל אין צריך לחזר אחר חותמו, וזה נראה עקר, וכן כתב הר' שלמה.
כתב הר' שלמה השולח בשר ביד גוי אפילו בשר בלא חותם, אם אותו מקום מעבר לרבים מותר, מתירא הוא שמא יראנו אחד מן העוברים כשהוא מחליף ונתפס עליו כגנב, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ע"כ. גם בזה יראה לי שהוא אסור משום בשר שנתעלם מן העין.
<h2>דף לט.</h2>
הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ הרי זה נאמן עליו, ואעפ"י שאינו מוחזק בכשרות, ואין חוששין לו שמא יחליף, ואפילו עבדי ישראל ואמהותיהן נאמנין בדבר זה אבל לא גוים שמא יחליפו, לר"ם.
טבח הנאמן למכור בשר ונמצא בשר נבילה או בשר טריפה [יוצא מתחת ידו] מחזיר הדמים לבעלים, ומשמתין אותו ומעבירין אותו, ואין לו תקנה לעולם ליקח ממנו בשר עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב, שודאי עשה תשובה בלא הערמה, לר"ם. אין לוקחין בשר מכל טבח אלא אם כן היה אדם כשר ומוחזק בכשרות הוא ששוחט לעצמו ומוכר ונאמן, בד"א בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל בזמן שכולה לישראל לוקחין מכל אדם, לר"ם.
המניח בשר ביד גוי או חתיכת דג צריך חותם בתוך חותם, שכל שאיסורו מן התורה שהפקידו ביד גוי צריך חותם בתוך חותם, כתב הר"ז לא אמרו חותם בתוך חותם אלא בישראל חשוד שמחמירין אותו יותר מגוי, אבל ביד גוי אין צריך אלא חותם אחד, ויש מי שאמר אם ייחד לו קרן זוית אין צריך אלא חותם אחד, אבל לא ייחד לו קרן זוית צריך חותם בתוך חותם, וכן כתב הרב בעל השלמה, וזה נראה. יש מן הגדולים שכתב ישראל חשוד דינו כגוי וצריך חותם בתוך חותם, והשולח ביד גוי או ביד ישראל חשוד בחותם אחד אם מכיר חותמו מותר והרי הוא כחותם בתוך חותם, ויש מי שכתב אפילו מכיר חותמו צריך חותם בתוך חותם, ויש מי שאמר אפילו בשולח בחותם בתוך חותם אינו מותר עד שיכיר חותמו, לפיכך השולח לחבירו צריך לכתוב לו ולהודיעו החותם שחתם בו כדי שיעמוד על חותמו, ויש מי שאמר אם עמד על חותמו ולא הכירו אסור חוששין שמא זייף, אבל אין צריך לחזר אחר חותמו, וזה נראה עקר, וכן כתב הר' שלמה.
כתב הר' שלמה השולח לחבירו על ידי גוי או על ידי ישראל חשוד ראוי הוא לשלוח לו ולהגיד לו שסימן פלוני ציין עליו, וכן יודיע לשליח שהוא מודיע לחבירו איך סתמו וחתמו שעל ידי כן הם יראים יותר ונמנעים מלזייף, ע"כ. כתב הרב בעל העטור השולח עוף שחוט או בהמה שחוטה ביד גוי מותרת, שהשחיטה סימן שהם אינן שוחטים עוף, גם אין שוחטין בהמה כמו שאנו שוחטין, וכן דעת הר"ז, ויש מי שכתב שאין השחיטה סימן, וכן כתב הר"ר שלמה, וזה נראה עקר.
<h2>דף לט:</h2>
המתארח אצל בעלי הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין או בשר או גבנה וחתיכת דג הרי זה מותר, ואין צריך לשאול עליו אעפ"י שאינו מכירו אלא שהוא יודע שהוא יהודי בלבד, ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו, ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ואינו שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם, לר"ם. כדרך שאמרו בנתארח אצל בעל הבית כן הדין אם שגר לו בעל הבית לביתו מותר, שבעל הבית אינו מניח היתר ואוכל דבר איסור וכשהוא משלח ממה שאוכל משלח, הר"ם לא הביא זה ולא נתברר לי.
<h2>דף סט.</h2>
כתב הר' שלמה המניח נכרי בביתו ויש שם בשר וכיוצא בזה מן הדברים שיש לחוש לחלופיהן אפילו משום איסורי תורה, אם ישראל יוצא ונכנס מותר, ולא עוד אלא אפילו הפליג והלך למרחץ או לבית הכנסת אם לא הודיעו שמפליג מותר, שמתירא הוא שמא עכשו יבוא וימצאנו מחליף, ע"כ. יראה לי כי לפי פסק הר"ם יש בדבר אסור משום בשר שנתעלם מן העין.
